בס"ד
חיי חלומות רוחשים
מצמחים מציאות, כעלה
קטן
מתוך האדמה הטרשית הבקועה,
מהלמות הכאב שהלמתי עצמי לחיות, ולא לקמול
עם הזרע העייף באדמה.
רך הוא, ירוק העלה,
אך נאה הוא:
בוורידים הדקים שמפעימתם אמונה,
בירוק שמנשקתו החמה,
במבטו המבויש לעליו, כאומר-
הביטי חמה וראי,
אלייך ארכן לעץ…
ולא יבין הוא ההלך ליד,
בנוזפו
הפסיקי הגות, והתחילי עשות…
נערת שרעפים
רחוקה---
ובכך יוזך
עלי הקט,
בדמעות הבדידות הטהורות.
