הוא נכנס לחייה, חשבה. מה שנראה כרגע של תשוקה אמיתית ובלתי פוסקת. מהול ברגשות של געגוע, קנאה ואכזבה ונמשך עד היום...
כמעט שנה חיכתה וייחלה לרגע הזה, בו תצליח בעזרת העדינות והרוגע שלה, לכבוש אותו.
הוא הגיע למקום החביב כל כך על שניהם, התיישב לצידה על המדרגות החשופות, שהאור האפל שבמקום הפך אותן למן מקום מסתור עבורה...
הוא ישב לצידה, חצי נוגע, חצי לא.. מניח בקלילות, לראשונה, ידו על ירכה...
היא כבשה כבר לבבות רבים בעבר ואפילו הפעם, בערב בו היה- ירח מלא, מריבה עם אמא, בכי שאינו נגמר וגם: ג´ינס נמוך, חגורת טבעות וחולצה אלכסונית, היה איזה גבר בסביבתה, אותו הצליחה לכבוש, מבלי להתאמץ...
מבלי להתבלבל, הציע לה להצטרף אליו לקולנוע המקומי, מה שהפך בהמשך למקום הקבוע.
שם- בחושך, על המדרגות הכי גבוהות. בין הכריות המעופשות והמחנק... במקום בו נדמה כי איש אינו רואה אותם, החל סיפור שאינו ברור לה עד עמם היום הזה. של תשוקה וערגה, משיכה ואכזבה.
דברים שהמוח אינו מסוגל להבין, שאיש אינו מסוגל לפענח, גם לא הם בעצמם.!
בילדותיות ראוייה לשמה ובפחד לעשות מעשה שייתפרש כחוצפה בעיני אחד מהם, הכל התנהל בעדינות, בחשש. הוא ביקש את רשותה להתקרב אליה, לגעת בה, לשים את ראשו על כתפה.
המגע, לא היה זר לה... היא עצמה את עיניה והתמכרה לה לאיטה, לתחושת השלמות והנוחות שאפפה אותה. אותה תחושה שתלווה אותה בשנה הקרובה... שאפה את ריחו, חורטת בזכרונה את הריח המתוק הזה, ריח גוף גברי מהול באפטרשייב איכותי. מכאן והלאה, תלמד להכיר את הריח הנעים הזה, מקרוב ומרחוק, במיטתו ובמיטתה.... אצלו ואצלה!
הוא חזר איתה הביתה, נהג ברכבה והותיר אותה פעורת פה.
היא אהבה אותו, חשקה בו מזה זמן רב כל- כך והיה זה אך טבעי שתלך שולל, שתיפול כארז בין זרועותיו המוצקות, קסמו, והמילים היפות שפיזר לעברה...
כשהיתה בדירתו, רגע עליו חלמה מזה שנה, קצת נבהלה מהאגרסיביות שלו, מהזמינות שלה. מהמשיכה שלה אליו... נבהלה והלכה.
בטוחה היתה שזוהי תחילתו של סיפור אהבה, כמה טעתה...
מעולם לא תארה לעצמה, מעולם לא שיערה שבמרחק של שנה מאותו לילה של ירח מלא. בתחילת ספטמבר 2003, עדיין תאהב אותו בדרכה... תחשוק בו ופעם אחר פעם, תגיע לדירתו, לשאוף כמה שעות קסומות של מגעה ועינוגים, של שיחה ואנרגיות אדירות ולא תדרוש דבר לעצמה!
ושבוע עבר ולא שמעה ממנו, הפגיעה היתה קשה מנשוא ומשכמעט שכחה ממנו, את דמותו וקסמו ופועלו ונסעה לה לעיר רחוקה, הגיע, במלוא יופיו והדרו, למועדון המקומי, הידוע כל כך לשמצה. אשר קסמו, כמו גם הקשר ביניהם, לעולם לא פג. על אף מיקומו המרוחק, התחושה הרעה שהוא גורם לה, האנשים המוזרים, המשקאות הזולים. יש במקום הזה קסם שלא נס ליחו וממש כמו אותו הגבר, שעל אף גודלו, התנגדותו, האגרסיביות שלו והעלמויותיו, ממשיכים לקסום לה כל כך ולמשוך אותה אליו פעם אחר פעם... מבלי שיתאמץ! ועל אף הפגיעות שלה ועל אף שבלעה את כעסה, אכזבתה ואת תחושותיה הקשות ומרות שמעולם לא הבטיח לה דבר, היה משהו באמונה שלה, בתחושת הבטן שגרם לה וכנראה שעדיין גורם לה להימשך שוב ושוב אל אותה אשלייה, אפלה, רחוקה, זולה. אשלייה קסומה!
והגיעה אליו שוב, אל אותה הדירה, נבהלה והלכה!
ולא שמעה ממנו, עד אותו ערב בו מלאך המוות הפך את חייהם של תושבי העיר על פיהם ופגע עמוק, עמוק, בפצע המדמם!
הפחד שב וחיבר ביניהם, כמו גם העצבות והרצון לחיבוק, לאוזן קשבת ולליטוף.
הם העבירו יחד לילה קסום, ישנו חבוקים...
שלושה שבועות שלמים לא שמעה ממנו וכבר החלה לשכוח! ושוב, הגיע לפגוש בה, לבוש זקן גדול ומפואר...
היה נראה שפוף, כאוב, זעוף. אמר שחושב עליה הרבה, כל יום. והיא בקרירותה, בפגיעותה, נותרה חביבה אליו, התקשתה לפגוע בגבר הכאוב הזה, הפצוע שניצב למולה.
הוא ניסה להסביר, להת להודות בפני עצמה ובפני המטפלת שלה, שהחיים במחיצתו נראים לה קשים מידיי. שהחשש שהוא עלול להיעלם בכל רגע, לעבור לילות חשוכי מרפא ופחדים שייהלכו בתוך ליבו, מוחו ונפשו כנמלים מתרוצצות ועובדות. פחדים שלא יהיה מסוגל לחשוף בפניה!
לעיתים היא ממש שנאה אותו וזה עשה לה טוב, אפשר לה להירגע מעט ולהכיר את עצמה, להתקרב לגברים אחרים. אך בכל פעם חזר על עצמו הגלגל העגול וסיבובו נעצר באותה נקודה- של עונה שאינ חולפת, שזמניותה, אינה גורמת לה להטיל את המטבע ולעצור את סיבוב הקרוסלה.
הקרוסלה של חייה, מיום שהכירה אותו!
היא שנאה ואהבה אותו בו בזמן. נמשכה ונגעלה ממנו. התגעגעה אליו ובאותה המידה נהנתה מחוסר נוכחותו בחייה.
הידיעה שהוא שם, סיפקה אותה. יודעת שבכל רגע נתון ייתכן שדמותה תחלוף במוחו ושוב תסחרר את דעתו. היא חששה מהרגע שיתחייב לה, שיאמר לה שהיא האחת ואז תאלץ לחיות במחיצתו ובו בזן ייחלה לרגע הזה, הכל על מנת לחוש את אותו הריגוש, את השמחה על הגולל שנפל עליה.
הם למדו באותו בית הספר, חלקו את אותן חוויות במרחק של מספר שנים זה מזו. הם גרו בקרבת מקום ואף השתתפו באותם החוגים. כל חייהם, סבבו זה סביב זו, מבלי שהיו ערים לכך. חייהם נעו כבמן קשר שלא ניתן להפר אותו, שגרם להם להיפגש שוב ושוב, בנסיבות משונות. פלונטר מסובך שכורך את שניהם זה בזו. ואחרי חודשים של נתק, המפגש היה סוער ומסעיר. ונדמה היה כאילו דרכיהם לא נפרדו מעולם.
ברגעי התשוקה הסוערת, העולם כמו עצר מלכת... היא לא זכרה מאיפה באה ולאן ממשיכה מכאן ושמחר בבוקר תהפוך הכרכרה לדלעת והיא תהפוך לסינדרלה.
וברגעי הליטוף וחיבוק הדוב, לא זכרה עד כמה נפשו פצועה ועשוייה טלאים, טלאים, של אגוזים קשים מידיי לפיצוח עבור מי שמעורבת כל כך רגשית. הוא נגע בה והעביר צמרמורת קרה בגופה. היא נענתה לו כמחכה, גופה צמא כל כך למגע ידיו, למגע גופו, השרירי, החם...
היא חששה ממנו, מתגובותיו, מעוצמתו. ונמשכה לחוזק הזה, לכוח שקרן מגופו, מעינייו, ידיו. קולו הרדיופוני הפנט אותה. וכך חלף לו חודש ועוד חודשיים, שלושה, חמישה. והיא- חייה שזורים בציפייה לרגע בו תפסיק הקרוסלה של נפשו להסתחרר, לרגע בו יעלה שמה בגורל, לרגע בו יבחר בה!
ובכל פעם שעשה צעד קטן לכיוונה, מה שנראה כניסיון אמיתי לקרבה מצידו, למפגש, לשיחת טלפון מתוך מחשבה וגעגוע, עלה משהו, מן פאן נוסף באישיותו, בחוסר היציבות שלו שהפריע למאזניים מלהתאפס. והיא, שביופייה ואצילותה הפנטה רבים. מצאה את עצמה פעם אחר פעם מוותרת על עצמה למענו, למען הסיכוי הקטן, הזעיר שהפעם ירצה בה עד תום. ומשלא לא יכלה לה נפשה עוד, נשברה והחליטה, להפסיק בעצמה את סיבובו של בגלגל. את סיבובו האינסופי בנפשה, בליבה, בנשמתה!
בצעד קר וכאוב עד אין קץ, בחרה להפסיק את הקשר עימו...
אט אט, חשה שכוחה חוזר אליה. אך עד מהרה, חזר הכאב למלא את חלל גופה. הגעגוע אליו, אל מה שהיווה עבורה, הציף אותה, כילה כל חלקה טובה של שלום ואופטימיות. הלילות התמלאו בחלומות בדמותו. ריחו נחרט באפה, מכחיד כל ריח אחר שאיים לתפוס את מקומו.
כל גבר אשר פגשה בדרכה, השוותה אל אותה אגדה... וכאילו על מנת לכאוב עוד יותר , נפגשו השניים כמידי שבועו באותו מועדון אפל, או בפאב המקומי. הוא הגיע בליווי בחורות תורניות, אשר את ליבו וודאי שבה, כמו את שלה. היא הגיעה לבדה. איש לא הצליח למלא את החלל האיום אשר נוצר בחייה, איש לא סיפק את מבוקשה, לא נגע בליבה.
והיא- אשר נפגעה ממנו פעם אחר פעם, עודנה ממשיכה להיפגע.
וסיפור המעשה נמשך כל עוד האגדה המהלכת, ממשיך לטרוף את הקלפים ומספק את האשלייה הנכספת ובכל פעם שתעלם מחייו ונדמה כי מתחילה לשכוח, להתחזק ולהתמלא באנרגיות חיוביות, יגיע במלו הדרו, קסמו ותכמנותו . יספר לה עד כמה מתגעגע אליה, חושב עליה, אוהב... עד כמה היא חשובה ומהותית לו בחייו.
והיא, אשר מכירה את טעמה המר של הגלולה מקרוב, לא יכולה לו, נשברת למולו, לאלפי חתיכות קטנטנות, אשר מתרסקות אל מול קסמו הבלתי נלאה.
וכל אשר נותר לה זה לנסות לשכוח, להמשיך בחייה- אל מול המכשול הגדול והמפתה הזה...
לנסות שלא להישבר, שלא להתפתות, שוב...
לאפשר לעצמה להרגיש נאהבת, להיות מאושרת, כנראה שבחיקו של מי שירצה בה באמת- בבוקר ובערב, היום ומחר.... ובשנה הבאה!
