באלול נפשי מפחדת מיום השופר הקרב, לא מפני שהוא יום חתימה על השנה העתידה אלא מפני שיודע יום השופר לחרב חומות לפרק מחיצות דקות מקושטות תמימות למראה, [שבניתי על לוח ליבי] שאינן נותנות לקול אלוהים להיכנס לעירי המבוצרת, במגן ובצינה [זה היה עמלי בכל שנה]. יום השופר מסוגל להכניס לעירי קולות שלא ידעתי את שמם, שטעמם כמוס ממני והדם מפחיד את נפשי הקטנה.