כשרצים הכרומוזומים
על הג'ל הירקרק
מפענחים
בלי קול
את כל תכונות הגוף
אני חושב ממש
על תכונות הנפש
שלא בג'ל יפוענחו
ולא בזרם יוני
רק אולי בזרם
מעגלי שלם
של
אהבה קדושה
[ליצירה]
טוב,
אצטרך לחשוב על ז.
האם מה שלא מצליח להוסיף (גם אם הוא מנסה) אבן גורע.
בכל מקרה- תודה.
ולך הדס במיוחד.
הערותייך בונות ומחכימות, (אני עוקבת אחריהם גם בשירים אחרים)
והשיח איתך הוא מפרה.
וזה נפלא שאת משקיעה ככה בלהגיב.
(וזו הרי באמת השקעה)
שנה טובה.
בטבע, ברוח ובבכלל.
מאחת קטנה.
[ליצירה]
ראשית לא נפגעתי- הדיון הוא פורה וראוי.
את כקוראת רשאית להעביר ביקורת או לא, להגיב או לא, ועצם התגובה היא מבורכת.
לא הזכרתי כבוד לכותבים (תקראי) מי אני שאטיף למשהו על כבוד?
הזכרתי כבוד למהותה של שירה,
שיש לתת קרדיש לתגים שבה לא פחות מלתכנים.
אוכל להפנות אותך לטקסטים שככה עובדים,
אבל בעיקר- זה כוחו של חופש אומנותי שמאפשר לעבוד לא לפי כלל קבוע.
אנו לא מדברים על תחביר , אלא על מספרים של סימני שאלה-
אפנה אותך לראשי מילין שלהרב קוק,
למדרש על אותיות ותגין של רבי עקיבא-
לנצח ישראל של המהר'ל,
הם כולם מדברים על המשמעות של תגי הפיסוק בהעברת מסרים.
ואני ניסיתי לחבר טקסט עם רעיון מסוים,
את הסיפור עם השאלה ובחרתי ליישם רעיון מסוים שניתקלתי בו.
הדיון הוא לגיטימי.
לא שללתי ממך אף זכות,
רק הפנתי אותך להסתכל על הרובד הנוסף שלפעמים יש לבחירות,
של עיצוב,
של פיסוק,
של לחן אפילו.
ובעיקר- רציתי לומר שאת כל הדיוןם הזה בדיוק,
אפשר לעשות בלי כעס.
שירים זה כיף.
גם הטובים שבהם, וגם אלו שלא,
הם באים להוסיף אהבה ושמחה, לא להכעיס בכלל.
אז על ה"אוף" הזה שבו פתחת את תגובתך- מחיתי.
[ליצירה]
ובכלל מהי ספרות
אם לא אמת פנימית עמוקה מנוסחת במילים?
מהי יצירה אם לא בליל של רגשות שמתפרצות?
מהי אומנות אם לא מבט פנימי כן וישר. שמספר.
יש אמיתות קטנות שצריכות תפאורה גדולה. יש כאבים ענקיים שיסתפקו באפקטים פשוטים.
יש אנשים עם לב של אבן. יש אבנים עם לב אדם.
תגובות