ולא חשבתי שיהיה כל כך קשה גם ברגעי הדממה בנוקבת שהזכירו לי כל הזמן את הצורך בשלווה גם ברגעי השמחה שראיתי אותך וידעתי שתמיד אראה מבחוץ מעבר למסך שקוף ואף פעם לא באמת איתך פשוט כי אין לי שם מקום בהשלמה כאובה ומופשטת ולא חשבתי על ההזדקקות לכנות שבעזרתה הצלחתי להגיע לגבהים מעורפלים ולבורות שפלים עמוקים חשוכים וקודרים ואינני רואה את הסוף רק מדמיינת מה יהיה אז בסוף ריצת המרתון שאניח את רגלי מעבר לקו המסמן את המסע שהיה ונגמר