אותה האחת שאהבת ועזבה,
וההיא שגילתה לך את עצמך ואז ברחה,
וזאת שלא נתנה תרוץ ונשארת תוהה על שום מה,
והילדה היפה ששברה את ליבך,
כל אחת היא שיר, כל אחת שהלכה,
ואני,
לא הייתי רוצה להיות עוד שיר פרידה.
[ליצירה]
לשיר
מסכימה איתך,ואת בהחלט היטבת לתאר את ההרגשה.
זה עניין של כשרון הכותב להעביר את תחושותיו,בין אם הם מבוססות מציאות ובין אם לאו, בין אם הם מטאפורה או אמיתיות.
[ליצירה]
שאלה:
כהרגלי,אני מסכימה עם נשמת
הצלחת לבלבל אפילו אותי עם ההארות שלך,ורק רציתי עוד להעלות נקודה למחשבה:האם אפשרי לאהוב אחר לפני שאוהבים את עצמך? או קודם יש למצוא את השלווה הפנימית ורק אז נמצא אהבה?
מה קדם למה-הביצה או התרנגולת?
ובקשר לחצאי בני אדם-רציונלית אני לא מסכימה,אפשר להיות מלא ושלם גם לבד
(לפחות שלושת רבעי בנאדם ) :-)
אבל מבחינת ההרגשה-אני ממש לא רואה את זה קורה
[ליצירה]
לקח לי זמן
אחרי שקראתי שוב את הכותרת השיר קיבל משמעות אחרת לגמרי,אבל בכל הקשר שקוראים אותו,הוא מעביר צמרמורת.
בנפל אויבך אל תשמח,כל שכן בנפול ידידיך...
ונראה לכם שעכשיו יש נקודות הזדהות או שהזמן שעבר משכיח עד כמה זה יכול להתדרדר?
[ליצירה]
[ליצירה]
אבל למה בעצב שה כן כך?
למה קיימים כל כך הרבה שירים עצובים שכן מצליחים לדקור בלב ולהעביר את התחושה כל כך טוב?
למה זה לא אותו הדבר עם תחושת השמחה והאושר?
אולי יותר כל להזדהות עם הכאב,וזה רגש יותר מכר ושכיח?
תגובות