אותה האחת שאהבת ועזבה,
וההיא שגילתה לך את עצמך ואז ברחה,
וזאת שלא נתנה תרוץ ונשארת תוהה על שום מה,
והילדה היפה ששברה את ליבך,
כל אחת היא שיר, כל אחת שהלכה,
ואני,
לא הייתי רוצה להיות עוד שיר פרידה.
[ליצירה]
למתקרבת:
אם תבחני את היצירות כאן באתר,גם בלי להכיר את היוצרים, תגלי ש-90% נכתבו מפרי דמיונם החופשי.
את לא צריכה לעבור חוויה בשביל לתפוס אותה,יש כאלה שעושים את זה הרבה יותר טוב מאחרים-לכתוב על משהו שהם מעולם לא חוו,ויש כאלה שלא יודעים ולא מצליחים להעביר את ההרגשה.
קחי לדוגמה את רוב השירים על אהבה.
[ליצירה]
אבל למה בעצב שה כן כך?
למה קיימים כל כך הרבה שירים עצובים שכן מצליחים לדקור בלב ולהעביר את התחושה כל כך טוב?
למה זה לא אותו הדבר עם תחושת השמחה והאושר?
אולי יותר כל להזדהות עם הכאב,וזה רגש יותר מכר ושכיח?
תגובות