דווקא בזמן שאני זה לא אני. את יותר לא תהיי איתי. כך חשבתי אתמול שדיברנו בפעם האחרונה. גם את חשבת כך. המחשבה לא נגמרת אך המציאות דופקת. את איתי.מתי כבר לא? אני איתך או לבד בין כך או כך אני רע. להשתנות זה חלום אבל מחלום מתעוררים. וכך מחר אקום בן אדם שונה שלא משתנה. הרגשה של מועקה.אני לא בסדר אני רע. אני חוטא לעצמי איך הגעתי לכאן? רציתי, בכיתי, חזרתי ,בכיתי,ולא הפסקתי. אני איתך זה לא נגמרכנראה שזה לעד. את חלומי ואני לא מתעורר ממנו. כשאקום אבכה ואז שוב אחלום. למה אני לא אני?מתי אהיה אני האמיתי? כנראה שלעולם אהיה אני בלא אני. אבל לפחות אז תשארי איתי.