הפעמון צילצל, הדלת ניפתחה, נישמעו פסיעותיה הקטנות על הריצפה, קידמתי את פניה, זאת היתה האהבה, היא באה לבקרני, היא היתה כל כך יפה, הכל היה כל כך טוב עד שהיא עזבה, הכל נגמר כשהיא הלכה, היא הלכה לדפוק בדלתות של אחרים, ופגעה בעוד הרבה אנשים, כל כך יפה, ואם זאת כל כך אכזרית היא פתחה לי את הלב, ואחר כך חתכה אותו לגזרים, זרקה אותו על הריצפה, בלי כל רחמים, רצתי כדי להזהיר את האנשים, אבל היא הקדימה אותי וחתכה גם להם את הלב לגזרים, ראיתי טוב מאוד אצל מי היא ביקרה, כי ליבם היה שפוך על הריצפה, הייתי צריכה להזהיר אותם לפני, הרגשתי כה אשמה, היא הרסה את כל מה שהיה בדרכה, אפילו לא בכוונה, היא פגעה בכל כך הרבה אנשים, ואפילו לא הרגישה אשמה, אז תיזהרו ממנה מהאהבה, אומנם כל כך יפה, ואם זאת אכזרית נורא.