[ליצירה]
דווקא זכיתי
למזלי הרב כן זכיתי בחברה הכי טובה,שאני יודעת שאם אני ארצה אני יכולה לספר לה הכל ולהתפרק לחתיכות לפניה. וכן,אני מאוד מחזיקה ממוסד החברות הזאת,משפחה וחברים הם הדברים היותר חשובים לי בעולם.
אבל,אני מוצאת לא פעם ולא פעמים שאת שיחות הנפש הכי נוקבות והכי אמיתיות,לא משנה על איזה נושא,אני מנהלת עם עצמי,מריצה שיחות שלמות בדמיון.
אז אני דווקא זכיתי,יש לי גם את זה וגם את זה.
[ליצירה]
סליחה על השמאלץ
אבל זה מזכיר לי שיר של ונסה ויליאמס
"How can you give your love to someone else,and share your dreams with me"
תמיד יש את אלה שבאים לבכות להם,אבל כשהכל בסדר הם נישכחים בצד.
מצד שני יש את אלה שנשארים בצד כשהכל רע,וכשנרגעים נזכרים בהם שוב.
[ליצירה]
אבל למה בעצב שה כן כך?
למה קיימים כל כך הרבה שירים עצובים שכן מצליחים לדקור בלב ולהעביר את התחושה כל כך טוב?
למה זה לא אותו הדבר עם תחושת השמחה והאושר?
אולי יותר כל להזדהות עם הכאב,וזה רגש יותר מכר ושכיח?
[ליצירה]
ענק!!!
בתור אוהבת ספרות אך שונאת ניתוחים ספרותיים,הצלחת לבטא את החירבוש העמוק המתבטא בשעורי ספרות.
תמיד הורג אותי איך מורים יכולים למצוא משמעויות שבכלל לא היו שם ולהפוך שיר תמים ליצירה בעלת 300 מימדים שונים.
מצחיק....
:-)
[ליצירה]
תגובות