יצאתי החוצה לשחק אחרי שאמא הרשיתה לי, השמש ליטפה אותי בעדינות והציפורים צייצו, נגנו מנגינות חמודות. רצתי, קפצתי, רדפתי אחרי צפרדע קטנה, שכבתי על הדשא, הסתכלתי על חיפושית פצפונת עם שם ענק, בניתי ארמון גדול מחול ושמתי שם נסיכה, כדי שיהיה לנסיך את מי לגאול. ופתאום - רעם ועוד רעם נבהלתי נורא, זה היה קרוב אלי כל כך. גשם התחיל לרדת והרטיב את כולי. רצתי הביתה מלא בהמון מים, אמא הכינה לי בגדים יבשים וחמים, הלבישה אותי וחיבקה אותי חזק חזק. "אמא!" הייתי חייב לשאול, "למה צריך שירד גשם? למה השמים צריכים להיות שחורים? למה לצפרדע צריך להיות קר, והחיפושית צריכה להתחבא בפרחים? למה הארמון שבניתי מתפרק ולנסיכה לא יהיה איפה לגור? למה יש דברים כל כך רעים והגשם הורס יום כל כך יפה?" אמא חיבקה אותי חזק הלכה למטבח, פתחה את הברז, מילאה את הקומקום, והכינה לי תה מתוק וטעים. התיישבנו ליד השולחן אמא הביאה אגרטל עם פרחים. "מה היה קורה אם לא היה גשם?" שאלה אמא. הסתכלתי על הפרחים, הסתכלתי על התה, והבנתי - שבלי השמים השחורים, שבלי שיהיה קר ורטוב, גם לא יהיו חיים, לא יהיו צפרדע וחיפושית. השמש זרחה שוב, הגשם נגמר ויצאתי החוצה. פתאום שמתי לב לפרחים היפים, ציפור כחולה שרה שיר יפה, שיר של יום מלא בשמחה...