צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
שיר יפה ונוסטלגי. מבחינה רגשית נוגע בנימים. מבחינה רעיונית לא הכל מסתדר לי
מהסיבות:
שהבתים הממשיכים לא מתאחדים לי עם הבתים הפותחים.
בית ראשון - לעמוד בגשם ולבד (עצוב)
בית שני - רק הרוח לוחשת .. שמך (בודד)
בית שלישי - ילד חופש ורוח פראית (לא עצוב בעיני)
בית רביעי - ילד אבא אמא, אתה יודע איך זה לחבק (לא עצוב בעיני)
בית חמישי - ילד חופש ורוח פראית (פזמון ?)
בית שישי - ילד סכינים (מדוע ?)
כך שאם יש לו הורים, חופש ורוח פראית, הרי הבחירה לעמוד בגשם ולבד היא שלו.
[ליצירה]
זאת כתיבה מאוד נקייה בעלת תום עם קריטריונים אידיאליים והיא אינה נוגעת בנושא המדיה, הפופוליזם, הנפוטיזם, כוכבי האופנתיות, וכיוצא בזה. ומקבלת את כל היוצרים אל חיקה כשווים בין שווים ומדברת אליהם בשקט.
[ליצירה]
קשה לתרגם שיר כזה. נשאלת השאלה גם מה משך אותך בשיר.
אני אוהבת שירים עם מקצבים, ולא תמיד מתרגמת במדוייק את המילים כמו שמעוניינת במשמעות ובלחן הפנימי.
תודה על הניתוח, לא הייתי מודעת לרמה הנוספת הפנימית שם הדנה בחיי האדם לאורך חוט הזמן.
לא מכירה את האוזמן.
לעתים משורר כותב במילים פשוטות וכשמתרגמים לעברית קשה להעביר את השירה אם עדיין משתמשים במילים פשוטות.
לגבי הבית השני, ניסיתי לאלתר לך, (הוא קל יותר לתרגום. הבית הראשון יותר קשה) ואתה תראה שניתן להעביר ביקורת רבה גם על המקצב וגם על החריזה.
למשל:
קשור, ענוב, קרב לשעתו,
עמד סופר את הדקות, קילל את גורלו,
ואז מחוג הזמן מעל אסף כוחו,
הגיעה עת, נשמע הפעמון.