רצתי
והלב יגע מן המלאכה,
להגיע לפני המנחה.
פונה אל הגוזז במבט
לך-תדע,
והקול,
מה מעשיך, אחראי השערה
כקול צאן ובקר העולים על האדמה.
*
על הכיסא, אחרי הגזירה
ידעתי,
כמו בישיבה,
הראש שוב ישוב
יבהק במחשבה
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. (יש לי 'סנטימנטים עמוקים' למילה חיכיון.) הערות: הסיומת "בלבן" בשורה שמא יצאתי לחולל בלבן לא הסתדרה לי מבחינת המקצב. נדמה לי שכדאי לסיים את השורה עם הברה פתוחה. וגם הסיום קול דודי דופק, מיותר לטעמי. [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] המממ הבושה שחשים כשהדוקטור מחטט בתוך הפה שלך ועושה בה כבשלו - כמו להיות בין המון אדם ולשמוע את המארח מורה לך לצאת. [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. זה נקרא לי יפה כשחשבתי על אדם בוגר שכותב את זה על עצמו. מין פכחון בוהק שמתבטא דרך שימוש בילדותיות של ה'כותב' וכן להפוך את זה כמשל (והפעם קראתי את זה כאמירה של ילד שאומר את זה בתמימות) למצבים אחרים חסרי מודעות שאנחנו חושבים שאנחנו כבר יותר חכמים מאתמול ונעשה הכל נכון, ואנו לא מבינים ששוב טעינו. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] לא הצלחתי לחבר את כל הרעיונות לכדי הבנה שלימה של מה בדיוק קרה כאן. אבל זה מצוין. את כותבת (כאן ובסיפורים אחרים) מנקודת מבט מעניינת מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אשרי צורה שזכתה שיוסף עוזר כותב בה. משחקי המלים והתגלגלות האותיות והשנינות יוצרים משהו דחוס שלא מרפה ממך הכח לכתוב גם אמונה וגם זעקה כנה [ליצירה]
תגובות