איפה כל הדברים הקטנים שצריך מתי נגיד די זה מספיק את זה אני רוצה את זה לא הייתי שמחה פתאום כבר לא חיים צבועים באפור תרתי משמע אבל אין שומעים איפה כל הדברים הקטנים איפה החיוך, קטן כגדול הוא ועדיין חסר נכון שהוא שם אבל מה נכון זעקה נזרקה לאוויר נמאס מהכל אנחנו כאן סובלים תפסיקו לחייך אנחנו נחנקים דמעה זולגת על פנים מזכוכית קול שיכול לשנות הכל אך מתמוגג כה מהר כמו דף לבן שנגע בו מכחול ונעלם חיינו הם הדף המציאות היא המכחול ועם כל רגש שמגיע הופך הכל אפור אנחנו רואים בעיניים שחור ובלב שלנו רואים את התמוטטות האור החושך שחור משחור והלבן לבן כמת הזעקה לא נשמעה לא רצו להקשיב עכשיו כולנו ברעש כה עצום אבל בשקט מחריש אוזניים הכל נגמר או יש עוד עתיד יש עתיד עתיד שלא קיים צועדים רק בכיוון אחד צועדים קדימה במטרה לגדול אבל כדי להתקדם תאמינו לי אי אפשר להתקדם בלי עבר אז קחו צעד אחד לאחור לפני שהכל נגמר ונחזור אולי הפעם לא לאפור אני נעלמת והמילים נשארות אני נעלמתי אבל לא הזכרונות