כל פעם אחרי שאני באור מבקרת
אז אני כל-כך מצטערת
מתחרטת על דברים שאמרתי
על דברים שעשיתי
אני לא זוכרת אותם
אבל סיפרו לי האנשים שהייתי איתם
אנשים שבאותו זמן היו לידי
ולא נלכדו באור שלי
שאני קמה בבוקר אחר העולם השונה
וחוזרת למציאות
אני מסתכלת במראה
ורואה מראה נורא
אני תמיד לא מבינה
למה עשיתי את זה
אני בכלל לא רציתי
ועל זה בחיים לא חשבתי
וכמעט כל פעם מחדש זה קורה
שאני מתחרטת
אז למה אני ממשיכה
למה אני פשוט לא מפסיקה
למה אני חייבת תמיד לחיות באשליה
ולא יכולה להתמודד עם המציאות הקשה
נמאס לי לא להיות מודעת לדברים שאני עושה
ולא להתחשב בדברים שאני באמת רוצה
וכל פעם שאני חוזרת לשפיות
ומגלה שוב את המציאות
היא הופכת ליותר רעה
בגלל שאני בן-אדם נורא
