בס"ד א. חומו של חורף מתהה בי, קובל על טבעו – על בן מרדות, שסרח. ב. וימי קיץ סמוקים טרם הפיזו טבעם, עודם נטמרים כואבים, כי נגלה סודם. ג. ועתי התקופה כימי חיי, סובלים כאבם אם גם – לוהבים פני, בחיוך. ד. והרהור של עכשיו, כדיבור ללא קול יצייר מחשבתי - - ה. והנה – פנה יום. י אדר, התשס"ד