אצבעותייך פורטות ניצוצות של תשוקה
את משאירה אחריך שביל של כוכב כוכבים
את זזה כמו הפרחים ברוח
רק דבר אחד תדעי לך
כל אלו מילים ריקות,
אבל אני מוכן לומר כל דבר
רק שתהיי מרוצה
באהבה.
[ליצירה]
אוי ואבוי לנו ולנשמותינו
אם אני מסתכל על הדברים רחוק אני רואה פשע גדול וצביעות גדולה יותר
סך הכל מה כתוב במאמר
כל אדם - כביכול - הוא אגואיסט
כל אדם - כביכול - מחפש להיות מאושר
לא מצליח לו
אם רק תקבל את הקבלה כמשהו שיש לו הגיון שהוא לא הגיוני לנו אז תוכל להיות מאושר באמת.
כל מה שהבאת כאן הוא עיוות גמור של אנשי אמונה יהודים דתיים.
אתה עושה את האדם תכלית ומרכז הבריאה
ממש כמו שהנוצרים עושים את האדם תכלית ומרכז הבריאה ולכן האלוקים שלהם - ישו - מקריב את עצמו בשביל האדם.
לעומת זאת אברהם מקריב את בנו בשביל ה'.
ואלו שני גישות שונות לחלוטין
האחת אומרת האדם הוא התכלית
והשניה שה' הוא התכלית
מי צודק - אף אחד
כי לומר שמישהו צודק זה בעצם לומר שההגיון הוא התכלית או שהשכל הוא תכלית ואני לא פילוסוף
אני אישית הכרעתי
ה' הוא האלוקים.
אבל אל תשתמש במסיכת הדת היהודית להעביר רעיון שהוא מנוגד לה בתכלית.
אתה מקדש את האדם עושה אותו ה'
ואת ה' אתה הופך לכלי לספק את האדם וזה אתה
אבל אל תשתמש במוטיבים מהדת בשביל לתת לגיטימציה לדברים שלך
וחוץ מזה עצם זה שאתה מחפש לגיטמציה לדברים שלך מראה על חסר
אדם מאמין לא מחפש לגיטמציה בשביל לעשות אלא הוא קודם כל עושה.
הרבה אנשים עושים מהקבלה משהו שהיא לא בשביל הצרכים האישיים שלהם וזה חבל
[ליצירה]
כיוון שיש בו מן הטוב ויש בו מן הרע אשים אותו כבינוני
טוב בייחוד הבתים הראשונים רעיונות יפים כתיבה נוגה
רע בערך מהקטע של המראה למרות שאת הבית הזה העברת נחמד השאלות קצת הורסות מבלבלות את הציור עם ציורים אחרים. לא אומר שאי אפשר אבל זה קשה ונדיר לשאול הרבה שאלות בשיר.
אני לא זוכר שלמדתי שיר שהיו בו הרבה שאלות.
[ליצירה]
מבחינה פיוטית השיר לוקה בחסר.
אין תחכום במילים.
אולי את מכירה את השיר -
גשם יורד על פני רעי
על פני רעי החיים אשר מכסים ראשיהם בשמיכה
ועל פני רעי המתים אשר אינם מכסים עוד
שיר קצר גדוש בתוכן ומשחקי מילים משמעויות ומסרים.
אין מבנה לשיר, אין חריזה, אין קצב לשיר, גם הקשר בין הבתים הוא לא טבעי.
הוא לא צריך להיות הגיוני משום שמדובר פה בתהליכים תודעתיים אבל לתהליכים הללו כן יש הרמוניה שבשיר הזה אין.
[ליצירה]
אני רואה ששיתפת בני אדם בהגיגים שלך
או לפחות ניסית לשתף
השתמשת בשפה יומיומית אבל אם חושבים על זה רואים שהשפה היומיומית שלנו נועדה בשביל חיי חברה תקינים. בשביל התועלת של הגוף של המדינה של הנפש וכן כלל מסגרות האדם.
זו שפה שמטרתה לא בה אלא במשהו שיבוא ממנה.
עם זאת קיימת שפה שמשמעותה בה
ואין מה לעשות איתה אלא להזדהות
היא לא באה לגרום לך להרגיש טוב
או לרגש ולהפעים אותך או להדהים ולרתק
אלא רק למסור את עצמה עירומה כמו שהיא.
זו שפת השירה
זו השפה שבה אנחנו מרגישים והשפה שאותה אנחנו מנסים לתרגם לחיי היומיום.
אין לה מילים אלא רק כיוון אז אם תרצי באמת להיכנס לנבכי התודעה הפשוטה ולמצוא את האמת אולי כדאי שתנסי למצוא את הרעיונות שלך דרכה דווקא ולא דרך מונולוג
[ליצירה]
הינה קצת פסיכולוגיה
הינה האדם אומר אני רוצה להרוס את הכל חוץ מאחת
והשאלה היא - האם האחת הייתה מסכימה לדבר כזה האם זה רצונה.
אך התשובה לשאלה ואף השאלה עצמה לא מעניינת את האדם שרק חושב על עצמו - לספק את צרכיו בין אם יש לו צורך להרוס ובין אם לבנות.
[ליצירה]
הרמב"ם כותב שאדם שמסתכל על המצוות ולא מבין את טעמן ואז אומר - איזה כמה נפלאה היא חכמת השם שנעלם ממני הטעם של אותה מצווה.
אז אותו אדם הוא מהסכלים הטפשים
פשוט
מידה לא טובה לתת לעצמך להתפלא מדבר שאתה לא מבין.
דווקא כשאתה מבין אותו תוכל באמת להדהם.
יש משפט של מטמטיקאי גדול שכחתי תשם.
ניראה לי כאילו כל ההרמוניה הנפלאה הזו של תנועת גרמי השמים הייתה קיימת אך ורק בשביל שאדם כמוני יגלה את סודה ויוכל להתבונן בהערצה על היופי של הסדר שבה
[ליצירה]
הדבר דומה לתיחכום של גבר ברומנטיקה לעומת תיחכום של אישה.
הרי אם אני אומר לבחורה שהחיים בלעדיה זה כמו קולה בלי גזים אין ספק שהיא תבין זאת כמחמאה אבל השאלה היא עד כמה ייעדתי כל חלק במאמר למחמאה ואת הצדדים הלא קשורים ואפילו כמעט סותרים לא קשה לראות.
ניראה שאישה מביאה הרבה יותר תיחכום לרומנטיקה לא מספיק מילים יפות גם מכניסים טון מתאים ולא מספיק הטון אלא חשוב גם המקום הסביבה הדרך בה הגענו למקום בו עצרנו הריהוט האור הארומה הבגדים החיוך העיניים האיפור וכולי.. כלומר שמבחינת התיחכום ביצירה צריך לשאול את עצמך כמה פעלתי על מנת להעביר את החוויה שרציתי.
השתמשת בכמה דברים ברורים כמו חזרות מטאפורות וכו.. אבל הם דומים לטכניקות שלומדים ילדים בתיכון.
יש משוררים כמו ייטס שהכניסו מוטיבים פילוסופים
בוב דילן השתמש בדמות שבנה
גטה חיבר את היצירה שלו תמיד למקורות שנתנו אסוציאציות מתאיות כמו לסיפור של איוב וכולי.. יש המון שיטות אבל צריך ללמוד.
תגובות