[ליצירה]
אני אוהבת את השיר הזה.
אני לא יודעת מה היתה הכוונה שלך בשיר אבל בשבילי המשמעות של המילים בשיר שלך הם המהות שלי. האהבה שבי תשרוד לעד היא האהבה שזכיתי ואזכה להשאיר בעולם.
תודה רבה על השיר.
[ליצירה]
לא מבין
.מה יש לנו לחפש בהר-הבית
.המקום נרמס כבר מזמן ע"י הכופרים המוסלמים
הבית השני נכבש שוב ושוב ע"י דתות אחרות
גם גדולי הרבנים הבינו זאת ופסקו לא לעלות
יש לנו שריד לתולדות עמנו - הכותל
בנינו את ירושלים מחדש והיא שלנו
את חומת העיר העתיקה בנה הסולטן התורכי
בואו נקדש את ירושלים של ימינו לעיר בירתנו
את יהודה ושומרון כבשנו מירדן לא מפלסטין
האל נתן לנו מצוות וגם ראש לחשוב
אז ניתן לחזק את מה שקבלנו ולתת לזמן
להגיד את דברו
[ליצירה]
תגובה
שלום לך בא בימים שמי יצחק שלי ושמחתי לתגובתך לשיר שלי אין יותר מה לעשות אני לא בא בימים אני עדיין צעיר יחסית 59 שנים אבל המסר שלי בשיר הזה היה שלכול סיום יש התחלה חדשה וזה הכול לא יותר אני מקווה שאתה קורא את שיריי אגב השיר שלך מלא רעננות ויופי נפש כדאי לשדר צעירות בכתיבה ככה הבנתי
[ליצירה]
בא בימים (ושות')
מה שלומך? הרבה זמן לא השתמענו.
קצת פאסימיות לעת זקנה אני מרגיש פה...
אמנם אינני קרוב לגילך, אך תרשה לי בכל זאת, לא לחלוק, אלא להציג ראיה שונה.
האדם שם פעמיו אל האופק, אך לעת זקנה איננו רואה את האופק מתקרב, אלא הוא מבין אחרי כ"כ הרבה שנים שההאופק לא בר השגה, פשוט כי הוא מעצם הגדרתו תמיד ישאר אופק. בזמן זה הוא וכל הדומים לו מגיעים להחלטה. חלקם עומדים במקום ומביטים לאחור (בתקווה אולי לחזור מעט אחורה), וחלקם ממשיכים לצעוד, בעזרת החוזק שהעניקה להם דרכם והמים שבהם עברו.
נחמד לחזור לביקור אחרי זמן כה ממושך ולפגוש עדיין דמויות מוכרות.
לילה טוב!
[ליצירה]
כתבת פעם משהו מאוד דומה- פתיחה כמעט זהה, אם אינני טועה.
הרעיון, כבדרך כלל אצלך, טוב, חשוב ונכון, הפעם, פחות אהבתי את ההגשה, בין השאר בגלל תחושת החזרה על שירים קודמים וטובים יותר.
[ליצירה]
[ליצירה]
אחנני יודע במה תבחר אבל לאחר יום כיפור נראה אם ניחשתי. גמר חתימה טובה.
[ליצירה]
".....את עולמנו אז נחריבה
מגב כפוף נפרוק העול
אלא כלום מתמול מחר הכל......"
הימנון הבולשביזם שאומץ ע"י אל-קעידה והאיסלם הקיצוני - משאת נפשך. אני בא בימים. זה לא יקרה בקדנציה שלי. אבל את תווכח בעצמך איך עולמנו נחרב למען אידליסטים כמוך.....
יש לך מולדת אתה יכול לחזור אליה. איש לא ימנע ממך. ברכת הדרך......
[ליצירה]
מיכל,
נמאס לך, כי את עוסקת יותר מדי באנשים, במה שהם חושבים, בעיקר עלייך. אינני פסיכולוג אבל ארשה לעצמי להציע לך: אל תקשיבי כל-כך הרבה לאנשים ולְמָה שהם אומרים. את מפרשת אותם לפי מזגך הסוער שמרוב הקשבה לאנשים, את לא מאפשרת לו להתפרץ. אז אולי, תקשיבי לעצמך, אולי תתני לעצמך לדבר עם עצמך. ב-"נמאס" הזה יש סכנה שתכללי את קולך בין כל אלה שנמאס לך לשמוע אותם. אגב אַת יכולה לכלול אותי ב-"נמאסים". כי אם לא תקשיבי (גם לי) תוכלי לשמוע את קולך.
[ליצירה]
פעם כשתרהיב עוז ותאמר לה, היא תגיד לך: "עכשיו נזכרת? אני חכיתי לזה מזמן" ואתה תשאל: "אז למה לא אמרת?" -והיא תענה: "כי שנינו מטומטמים".
אז תדברו, אולי תקרא לה את השיר השיר הוא יפהיפה
נ.ב.
(תוותר על המילה "מסריח", אולי "מזיע" עדיף).
[ליצירה]
מצא חן בעיניי.
מדוע התחברתי לשיר, ואיך אני מבין אותו?
נראה שהוא מביט "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא", אבל כנארה שהמחיר של להיות בפסגה ולהתבונן לעמק שמתחת, הינו בדידות, וכל מה שנשאר, זה להתכסות בצער ובגאווה.
[ליצירה]
אם תקבלי את עצמך, כמו שאת, ותאהבי את עצמך בלי משוא פנים, תוכלי לוותר על המראה והאיפור, ותווכחי לדעת שגם אוהבים אותך. מה לעשות עם חייך, זה נתון בידייך, ואם תאמיני בעצמך, ותעשי את מה שנועדת לעשות, תוכלי למצוא את דרכך.
לא, אינני פסיכולוג, ואני מודע שבעיה זו קריטית יותר לנערות מאשר לנערים, אבל נסיון חיי (כ-"בא בימים") נותן צידוק מלא ואמיתי לדבריי. אז תתחילי לדבר עם עצמך ותלמדי להיות ידידה שלך ולאט לאט הכל ישתנה.
בברכת דרך צלחה בא-בימים